סטים
יום צילום 1:
בסט זה אני אצלם יוגיסט עושה יוגה עם הנחשה הלבקנית שלו. משום שהנחשה מאוד גדולה, ואי אפשר להוציא אותה מהבית, אצלם את הסט בבית שלו, בשעות הצהרים המוקדמות. אני אשתמש בתאורת חלון, וגם בתאורה מלאכותית, שהיא פנס תאורה מהמגמה. אצלם את המצולם על רקע חלק, ואשתדל ליצור הצללות ודרמטיות.
המסקנות שלי מסט זה הן שהשילוב של תאורה טבעית עם תאורה מלאכותית נותן מימד מעניין ורחב של שליטה על הצללות תוך כדי שמירה על טבעיות. בנוסף לכך למדתי שעדיף ללמוד את המרחב בו אני מתכוונת לצלם מבעוד מועד. למשל לא ידעתי איך ביתו של המצולם נראה ולכן יש תמונות בהן רואים רהיטים או חלקים נוספים מהבית.
יום צילום 2:
בסט זה אצלם נערה רוקדת ומשתוללת על שפת הים, היא לבושה בשמלה לבנה ושערה פזור. אני אצלם אקסטרים לונג שוט, על מנת שתהיה הרגשה שהיא מבודדת, לבד בעולם שלה, ואצלם מזווית גבוהה, בכך שאני אעמוד על סלעים גבוהים, כדי להדגיש את הבידוד ואת נקודת המבט שהיא לא של ה"כאן ועכשיו". בנוסף לכך, אשתדל ליצור לה על החול את הצל שלה. אני אצלם בשעות הצהרים כדי שהשמש תהיה חזקה ותשפוך אור וצללים ארוכים.
מסקנותיי מהסט הזה היא שהעובדה שזרמתי על התנועה שלה ולא הייתי מקובעת על מה שרציתי מהתחלה, שהיא רק תרוץ מהר, נתנה לי אפשרות להעביר בדיוק בצורה הנכונה את ההרגשה של החופש אך הבדידות אותה רציתי להעביר. כמו כן, למדתי כי לא צריך להסתמך יותר מדי על המצולמים, ולהיות פתוח לשינויים, משום שבהתחלה המצולמת רצתה להבריז מהצילומים עד ששכנעתי אותה להגיע, מה שגרם לי להרבה תסכול ולחץ.
יום צילום 3:
בסט זה אני אצלם נערה, בעלת עור בגווני חום שזוף ושיער מתולתל, שופכת על עצמה חלב בחוסר אכפתיות, בזמן שהיא זזה כל הזמן ומעיפה את שערה, והנוזל צובע אותה בצבעו, ומתאחד איתה. אשתמש בפלאשים של box ו spot, ואקפיא את החלב ואת השיער בזמן תנועה. המצולמת תלבש חזייה ותחתונים לבנים על מנת שהחלב ייראה על הגוף שלה.
המסקנות שלי מסט זה הן שההקפאה גרמה לאשלייה סוריאליסטית, והסיטואציה הכל כך מוזרה אך הרצינית העבירה את התחושה של ההתמזגות וההתמסרות כמו שרציתי. כמו כן, למדתי שבסטודיו צריך לחשוב על איך להביא אותו אחרי הצילומים לצורתו המקורית.
יום צילום 4:
בסט זה אני אצלם נער בהיר, מקושט קעקועים עדינים, שוכב על מזרון עם סדין לבן על שפת הים, כאשר עוטפים אותו החול ומי הים. המטרה היא ליצור הרגשה של אי שייכות למקום, ושל מקום לא ידוע וסיטואציה לא סבירה. אצלם מזווית גבוה על מנת להדגיש את ההרגשה שהמקום לא ידוע.
המסקנות שלי מסט זה הן שכמו שכבר התנסיתי בעבר, האהבה שלי לצילום של תנועה מתבטאת יפהפה בצילום הים, הצורות והצבעים שהגלים יוצרים, והניגוד בין הצהוב שלי החול לכחול של הים, יוצרים הרמוניה.
כמו כן, למדתי תמיד לנסות את כל האופציות ולשמור על ראש פתוח, משום שלמרות שהויז'ן שלי היה צילום לונג שוט, ניסיתי גם מדיום שוט כדי לנסות, מה שבסוף בחרתי בתור התמונה הסופית.
יום צילום 5:
בסט זה אני אצלם נערה שאני רואה כהתגלמות היופי והעדינות.
אני אצלם בסטודיו על רקע שחור, עם תאורה מינימלית, רק של ספוט. אני אשים בד שחור על הרצפה, והדמות תשב על קופסה שחורה. אני אצלם מזווית צילום גבוהה והדמות תתעטף בסדין לבן, ככה שזה ייראה כאילו היא מרחפת בו. אני רוצה להעביר הרגשה של ילדות, עדינות ופגיעות, הסדין גורם לה להרגיש בטוחה לרחף. המסקנות שלי מסט זה, הן שגם אם יש לי דרך מסוימת שאני נוהגת לצלם בה, תמיד עדיף להקשיב למצולמת ולמה שהיא מרגישה בנוח איתו ומה שגורם לה להתחבר לרגש אותו אני מנסה להעביר. כמו כן הבנתי כי ההחלטה בפשטות, של נערה עם סדין לבן ותו לא, העבירה את ההרגשה והפכה את הסט לאחד מהיותר מוצלחים שלי.
יום צילום 6:
בסט זה אני אצלם נערה, רזה, עדינה, בעלת שיער שחור ושופע, יושבת על סדין לבן בפינה של חדר גדול וריק, ונראית מבולבלת, עייפה, ובודדה. אני אעמוד אצלם מזווית גבוהה על מנת להמחיש את ההרגשה של הבדידות והסוליטריות, ושל החלק הלא מציאותי, אעשה לונג שוט מאותה סיבה, ואשתמש בתאורת חלון, עם רצון שיראה על הקיר הצל שלה.
מסקנותי מהסט הן להמשיך לשהיות בערנות ולצלם באופן אינטואטיבי, ולא להתקבע. בהתחלה לא חשבתי לצלם עם עשן, אך כשגל רצתה לעשות הפסקה ועישנה את הוויפ שלה, עלה לי הרעיון להשתמש בעשן. היא לקחה שאיפה מהוויפ, הכניסה אותו מתחת לסדין, וכשאמרתי לה לצלם היא הוציאה את העשן החוצה, ניסינו גם מהפה וגם מהאף.
יום צילום 7:
בסט זה אני אצלם נער, עם מכנס לבן ובלי חולצה, יושב על רצפה ערבית ירוקה רטובה ממים. אני בשעות הצהרים, מזווית גבוהה, ובצורה קצת עקומה אך עם שמירה על קומפוזיציה, על מנת להעביר תחושה סוריאליסטית של מרחב מעניין אך לא אמיתי. כשהגעתי ללוקיישן, אותו חיפשתי במשך זמן,ראיתי שיש ריבוע אור מהחלון על הרצפה, שהוא מאוד חזק על הרצפה הירוקה. אף על פי שתכננתי שיראו רק מהרצפה, התפשרתי שיראו גם מהקיר כי מאוד התלהבתי מריבוע האור, שלאחר ששפכתי עליו מים גם החזיר אור. הצל של המצולם על הריבוע, בו הוא נוגע ומסתכל עליו, נותנים הרגשה של מפגש של הגוף עם הנשמה, עם עוד פן בנפש.
המסקנות שלי מסט צילום זה הן לא להתבייש ממי שהלוקיישן שייך לו. חלק מהתמונות "נהרסו" לי בגלל שהתביישתי מבעלת הדירה, שזרה עבורי, להזיז עוד דברים אחרי שכבר הזזתי הרבה בהתחלה. כמו כן, למדתי להמשיך לשמור על ראש פתוח ולנסות הרבה אופציות.
